בְּלוּז הַלְוָיָה / ו.ה. אוֹדֶן   עִצְרוּ אֶת כָּל הַשְּׁעוֹנִים, נַתְּקוּ גַּם אֶת הַקַּו,   תְּנוּ לַכֶּלֶב עֶצֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִנְבַּח עַכְשָׁו,    הַשְׁתִּיקוּ אֶת הַפְּסַנְתֵּרִים וּבְתִּפוּף שָׁקֵט               אֶת הָאָרוֹן הָבִיאוּ , תְּנוּ לַמְּקוֹנְנִים לָצֵאת .                                 יָחוּגוּ מְטוֹסִים מֵעַל לָרֹאשׁ בִּיְּלֵּל מִסְפֵּד,                                                 רוֹשְׁמִים עַל הַשָּׁמַיִם אֶת הַהוֹדָעָה: הוּא מֵת.  קִשְׁרוּ סִרְטֵי נְיָּר סְבִיב צַוְּארֵי יוֹנִים … המשך לקרוא בְּלוּז הַלְוָיָה – אודן